כשאוכל הופך למורשת- מסעדת קיטון חגגה 81 והשקת ספר חדש בחגיגה מרגשת במוזיאון 'אנו'

שרה וצבי רוזנברג

השבוע לקחתי חלק באירוע מיוחד ומרגש, אירוע חגיגות 81 שנותיה של מסעדת קיטון והשקת הספר החדש "קיטון – אוכל, תרבות ועיר". אירוע ששילב היסטוריה, קולינריה, תרבות ואנשים, והפך למסע נוסטלגי אל אחד המוסדות האהובים והוותיקים של תל אביב.

בין האורחים היו אנשי תרבות, קולינריה, תקשורת ופוליטיקה, לצד לקוחות ותיקים שהכירו את קיטון עשרות שנים. ביניהם: אביגדור ליברמן, ארקדי דוכין, אסף זמיר, יזהר כהן ועוד, כולם הגיעו לחלוק כבוד למקום שהפך להרבה יותר ממסעדה.

הבחירה לחגוג במוזיאון "אנו" לא הייתה מקרית. בדיוק כפי שהמוזיאון מספר את סיפורו של העם היהודי באמצעות תרבות, מסורת, קהילה וזהות, כך גם קיטון מספרת את הסיפור היהודי דרך הצלחת. כל מתכון הוא חלק ממורשת שעברה מדור לדור, וכל ביקור במסעדה הוא מפגש עם טעמים שממשיכים לחבר בין עבר להווה.

הערב נפתח בסיור במוזיאון בהדרכתה של לי, בין המיצגים המספרים את סיפורו של העם היהודי לאורך הדורות, הבנתי עד כמה אוכל הוא הרבה יותר מצלחת שמונחת על שולחן. אוכל הוא זהות. הוא זיכרון. הוא משפחה. הוא הסיפור שכל אחד מאיתנו נושא עמו מבית הוריו.

מסיירים במוזיאון ושומעים על הקולינריה היהודית המיוחדת

ספר התנ״ך העתיק והשלם ביותר בעולם, עדות נדירה בת יותר מ־1,100 שנים למסורת, להיסטוריה ולמורשת של העם היהודי."

במוזיאון 21 דגמים של בתי כנסת מרחבי העולם ולצידם פריט מקורי מהקהילה

לאחר הסיור עלינו לגג, לטעום ממטעמי מסעדת קיטון ולהקשיב לסיפורה. במרכז הערב עמדה אורנה רסקין שהצליחה להמשיך את המורשת משפחתית .

נהנים ממוזיקה יהודית מסורתית

אורנה בכלל לא תכננה להיות מסעדנית. כמו אמה לפניה, גם היא למדה מקצוע אחר והפכה לאחות בטיפול נמרץ. אבל החיים הובילו אותה בחזרה אל המטבח של סבתא שרה ואל המסעדה המשפחתית. ובזכות ההתמדה, האהבה והאמונה שלה, קיטון לא רק שרדה, היא פרחה והמשיכה להיות עוגן קולינרי ותרבותי בלב תל אביב.

במהלך הערב הוצג הספר החדש  "קיטון – אוכל, תרבות ועיר " שאינו רק ספר מתכונים, אלא ספר זיכרונות. ספר המתאר את מסעה של משפחת רוזנברג, שהגיעה מפולין, הקימה בשנת 1945 מקום קטן ברחוב דיזנגוף, ומבלי לדעת כתבה פרק חשוב בתולדות התרבות הישראלית.

הספר מספר על שרה וצבי רוזנברג, על העלייה ארצה, על ההישרדות, על האהבה ועל הדרך שבה הפכו מתכונים משפחתיים למורשת. הוא מחזיר את הקוראים אל ימי תל אביב הקטנה, אל הרחובות שבהם הסתובבו אנשי הרוח והבוהמה, ואל מסעדה שהפכה לבית.

לאורך השנים ישבו בקיטון מיטב אנשי התרבות של ישראל. אלכסנדר פן, חנה רובינא, ארתור רובינשטיין, מנשה קדישמן, חיים חפר, נעמי שמר, יפה ירקוני, יורם קניוק, אסתר עופרים, גרי בילו, אפרים קישון, נתן זך, נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי ורבים נוספים. הם הגיעו לא רק בשביל האוכל, אלא משום שקיטון הייתה מקום של מפגש, של שיחה ושל יצירה.

גם היום מגישה המסעדה את האוכל שהגישו בה לפני 81 שנים. אותם שניצלים, אותו מרק עוף צלול, אותו כבד קצוץ, אותם קרפלך, אותו גפילטע פיש, אותו קישקע, אותו פירה ואותו שמאלץ. בעולם שלנו שבו הכול משתנה במהירות מסחררת, משמח ומנחם לדעת שיש מסעדה שנאמנה למסורת.

כמי שגדלה על הטעמים הללו, הרגשתי חיבור אישי במיוחד. סבתי הייתה מכינה רגל קרושה וקרפלך שטעמם עדיין איתי. וכשטעמתי את הכבד קצוץ של קיטון, נזכרתי בארוחות אצל סבתא ואני חייבת להגיע שוב למסעדה לארוחה כהלכתה.

ומה הלאה? האם המסעדה תמשיך במסורת ותמשיך לפעול? משימה מורכבת בעולם שמשתנה כל הזמן.

בסיום הערב הבנתי שקיטון היא הרבה יותר ממסעדה. היא מקום שבו הזיכרונות מתעוררים לחים והופכים למסורת, והמסורת ממשיכה לחבר בין אנשים. במשך 81 שנים היא אירחה אינספור סועדים מכל שכבות החברה הישראלית והפגישה בין אמנים, סופרים, פוליטיקאים ומשפחות.

יצאתי ממוזיאון "אנו" עם תחושת שמחה על כך שמסעדת קיטון הצליחה לשמר תרבות יהודית דרך שולחן האוכל. אם לשפוט לפי האורחים הרבים שהגיעו אין ספק שלמסעדה מצפה עתיד של אותם מטעמים ואותה הנשמה שהפכו אותה למה שהיא היום.

אתר מסעדת קיטון- לחצו כאן